היום אנחנו נכנסים קצת לעומק של עולם הקנבינואידים. אלה התרכובות המעניינות האלה הם מצמח הקנביס ויש גם כאלו שהגוף שלנו מתברר מייצר לבד. קיבלנו לידינו כל מיני פרקים מספר עיון, מחקרים. זה מכסה טווח די רחב מביולוגיה ורפואה עד שימושים אפילו בחקלאות. זה נוגע בהמון תחומים.
המטרה שלנו היא בעצם לזקק מכל זה את התובנות העיקריות: מה זה בכלל קנבינואידים, איך הם עובדים, איפה יש פוטנציאל, רפואי או אחר, וגם מה הסיכונים. נתחיל מהיסודות.
אז מהם הקנבינואידים?
המקורות אומרים שיש כל מיני סוגים מהצמח, מהגוף שלנו, אפילו סינתטיים לגמרי. זה האמת די מדהים שהגוף שלנו יודע לייצר חומרים כאלה בעצמו. אז יש את הפיטוקנבינואידים מהצמח כאשר הכוכבים המוכרים זה THC ההוא עם ההשפעה הפסיכואקטיבית, ו-CBD שהוא לא כזה.
אבל זה רק חלק מהתמונה. הגוף שלנו מייצר אנדוקנבינואידים כמו אננדמיד ו-2-AG וכולם בעצם, גם אלה מהצמח וגם הסינתטיים מהמעבדה, פועלים על מערכת ספציפית בגוף: המערכת האנדוקנבינואידית, , ECS שזו ממש מערכת בקרה מרכזית כזאת ואפשר לחשוב עליה כרשת תקשורת עצומה בין תאים. היא מעורבת בוויסות של כמעט כל דבר שאפשר לחשוב עליו: תיאבון, כאב, דלקת, מצב רוח, זיכרון, שינה.
המערכת האנדוקנבינואידית מורכבת מקולטנים, בעיקר CB1 שנמצאים המון במערכת העצבים המרכזית והיקפית, וCB-2 שיותר נפוצים בתאיי מערכת החיסון ובפריפריה. כשקנבינואידים מבחוץ כמו THC או CBD נכנסים לגוף, הם בעצם יכולים להיקשר לקלטנים האלה, לחקות את הפעולה של האנדוקנבינואידים שלנו או לפעמים לחסום אותה וככה הם משפיעים.
הנה כמה מהשימושים הטיפוליים האפשריים שעולים מהחומרים:
כאב זה התחום הכי נחקר אולי, במיוחד כשמדובר בכאב כרוני ובאופן ספציפי כאב ממקור עצבי נוירופטי. יש עדויות מסוימות למשל מקנאביס רפואי בשאיפה או תרופות מאושרות כמו סטיבקס, שזה תרסיס לכאבים שקשורים לטרשת נפוצה או דלקת מפרקים.
יש גם נבילון (Nabilone) שהוא סינתטי לפיברומיאלגיה. אבל חשוב לדייק: הראיות הרבה פחות חזקות כשמדובר נגיד בכאבים שקשורים לסרטן, או כאב חריף אחרי ניתוח, או כאבי בטן כרוניים. זאת אומרת, זה לא פתרון קסם לכל סוגי הכאב. יש עוד הרבה מה ללמוד.
מה קורה במערכת העצבים עם מצבים נוירולוגיים, פסיכיאטריים? הרי ה-ECS משפיע גם על מצב רוח, קוגניציה. ולכן זה נהיה אפילו עוד יותר מורכב, ולפעמים עם תוצאות הפוכות כמעט.
איך זה קורה? מצד אחד יש לנו את אפידיולקס, זאת תרופה מבוססת CBD טהור שאושרה ממש לטיפול בסוגים נדירים וקשים של אפילפסיה בילדים. זה הישג מרשים. ולטרשת נפוצה, יש את הסטיבקס, שהוא שילוב של THC ו-CBD, מאושר באירופה למשל להכלה על ספסטיות, על נוקשות שרירים, וגם על כאב.
אבל מצד שני יש את העניין של חרדה ודיכאון.: CBD מראה איזשהו פוטנציאל ראשוני להרגעה, אבל THC יכול דווקא להחמיר חרדה אצל חלק מהאנשים, ויותר מדאיג, הוא נקשר לסיכון מוגבר לפסיכוזה. במיוחד אצל אנשים צעירים או כאלה עם נטייה גנטית. זה סיכון ממשי שחייבים להכיר. ולגבי מחלות כמו אלצהיימר או פרקינסון, המחקרים עדיין מאוד ראשוניים, התוצאות מעורבות, רחוקים מלהבין שם. זה פער עצום בין THC ל CBD בהקשר הזה.
ומה עם מערכת העיכול?
דיברנו על כאבי בטן כרוניים ששם זה פחות ברור, אבל מה לגבי בחילות והקאות? כאן יש אישורים: תרופות כמו דרונבינול ונבליון (שהם בעצם THC סינתטי) מאושרות כבר שנים להקלה על בחילות והקאות קשות בגלל כימותרפיה או באיידס, וגם לגירוי תיאבון במצבי אנורקסיה קיצוניים.
יש גם עניין במחלות מעי דלקטיות כמו קוליטיס כרוני, יש פוטנציאל אנטידלקטי לקנבינואידים, אבל שוב: הניסויים הקליניים בבני אדם נותנים תוצאות מעורבות. ויש גם את הצד השני של המטבע, תסמונת ההקאות הבלתי פוסקות מקנבינואידים, CHS זה משהו שרואים אצל חלק מהמשתמשים הכרוניים הכבדים. פרדוקסלי קצת, אבל קיים.
השפעה על העור ועל בריאות הפה:
כן, המערכת האנדוקינואידית פעילה גם בעור. יש מחקרים ראשונים בעיקר על CBD שמראים פוטנציאל בוייסות של דלקת ויצור שומן בעור, סבום, זה יכול להיות רלוונטי לאקזמה, אקנה, פסוריאזיס. ובבריאות הפה יש אולי איזשהו פוטנציאל קטן להקלת כאב, אבל רוב הדיון במקורות נוטה לכיוון הסיכונים דווקא.
הסיכונים:
מעבר לתופעות לוואי שאולי מוכרות יותר כמו סחרחורת, יובש בפה, פגיעה קוגניטיבית מ – THC ,יש כמה דברים שחייבים להדגיש.
קודם כל לגבי הריון: שימוש בקנאביס בהריון זה ממש לא מומלץ. יש חשש ממשי להשפעות שליליות על התפתחות המוח של העובר. הסיכון לפסיכוזה שקשור ל- THC, שכבר הזכרנו הוא משמעותי. ובפה, יובש כרוני, במיוחד מעישון, זה גורם סיכון ענק לעששת.
ותוארו גם דלקות ספציפיות בחלל הפה שקשורות לשימוש, מה שנקרא קנאביס סטומטיטיס. הקשר למחלות חניכיים או לסרטן הפה עדיין לא לגמרי ברור, אבל יש סימני שאלה. ורופאי שיניים צריכים גם להיזהר עם חומרי הרדמה, יכולות להיות אינטראקציות.
וצריך להזכיר שוב את ה – , CHS את ההקאות ואת הסכנות הספציפיות של קנבינואידים סינתטיים, נייס גאי ודומיהו, הם יכולים להיות חזקים בצורה מפחידה, לא צפויים ומאוד מסוכנים.
מה שעוד נמצא במקורות וזה היה ממש מפתיע זה הכיוון של קנבוס ההמפ כמזון. חשוב להבדיל: קנבוס תעשייתי או המפ זה זן של קנאביס סטיבה שכמעט ואין בו THC. הוא גדל בעיקר לסיבים ולזרעים. והזרעים האלה מאוד בריאים. המקורות ממש מדגישים את הערך התזונתי שלהם: הם עשירים בחלבון מלא איכותי, המון שמן עם יחס אידיאלי בין אומגה 3 לאומגה 6, סיבים תזונתיים, ויטמינים, מינרלים, פצצת בריאות קטנה. ואפילו נותנים את זה לבעלי חיים.
יש מחקרים שבדקו שימוש בזרעים או בשמן המפ כמספוא מזון לבעלי חיים, למשל לעופות כדי שהביצים שלהם יהיו עשירות יותר באומגה ה-3, או לעיזים כדי לשפר את איכות החלב. זה מראה כמה הצמח הזה מגוון.
לסיכום, התמונה ממש לא שחור ולבן, רחוק מזה. אלה חומרים שפועלים על מערכת בסיסית בגוף שלנו, ה-ECS, ולכן ההשפעות הן כל כך מגוונות. יש הבטחה טיפולית במצבים מסוימים כמו אפילפסיה או בחילות, וכאב נוירופטי במידה מסוימת. אבל מצד שני יש סיכונים משמעותיים שאי אפשר להתעלם מהם: הריון, פסיכוזה, בריאות הפה, וההתמכרות הפוטנציאלית ל – THC.
ויש גם את השימוש התזונתי המפתיע הזה של ההמפ. והמוטיב שחוזר כל הזמן זה ההבדל בין THC ל – CBD, בדרך כלל, הוא מציע פוטנציאל טיפולי בלי האפקט הפסיכואקטיבי ונראה שיש לו פרופיל בטיחות טוב יותר ברוב המקרים.
אבל הנקודה אולי הכי חשובה שעולה מכל המקורות האלה היא שאנחנו עדיין צריכים המון מחקר, הרבה יותר מחקר איכותי. ניסויים קליניים טובים, מבוקרים, שיעזרו לנו להבין בדיוק איך כל קנבינואיד עובד, למי הוא יכול לעזור, באלו מינונים, ומה הבטיחות שלו לטווח ארוך.
וזה משאיר אותנו עם מחשבה כזאת לסיום, אולי השאלה היא כזאת: אם כבר יש לנו בגוף מערכת כל כך מורכבת וחכמה כמו המערכת האנדוקנבינואידית, איך המחקר יוכל בעתיד לעזור לנו אולי להשפיע עליה בצורה יותר ממוקדת, אולי בלי להשתמש בחומרים מבחוץ בכלל? יכול להיות. או לפחות ללמוד להשתמש בקנבינואידים, מהצמח או סינתטיים, בצורה הרבה יותר מדויקת וחכמה כדי למקסם את התועלת ולמזער באופן דרמטי את הסיכונים שאנחנו רואים היום. זו שאלה פתוחה, שמסמנת אתגר וכיוון למחקר הבא.