חקר הפוטנציאל האנטי-דלקתי של שורשי קנאביס

חקר הפוטנציאל האנטי-דלקתי של שורשי קנאביס: תובנות פרמקולוגיות וסיכויים טיפוליים

Cannabis sativa L. בעל היסטוריה ארוכה של שימוש רפואי, כאשר רוב המחקר והיישומים הקליניים העכשוויים מתמקדים בחלקיו העליונים – בעיקר הפרחים והעלים, העשירים בקנבינואידים כמו -טטרהידרוקנבינול (THC) וקנבידיול (CBD)

עם זאת, שורשי צמח הקנאביס, אף על פי שהם נחקרו פחות, שימשו ברפואה המסורתית במשך מאות שנים, במיוחד במסורות צמחי מרפא אסיאתיות ואירופאיות, בשל תכונותיהם האנטי-דלקתיות, משככות הכאב ומפחיתות החום (Ryz et al., 2017). עניין מדעי עדכני החל לחשוף את הפרופיל הפיטוכימי הייחודי של שורשי הקנאביס, הכולל טריטרפנואידים, סטרולים, אלקלואידים ותרכובות לא-קנבינואידיות אחרות שעשויות לתרום להשפעותיהם הפרמקולוגיות.

דלקת היא תגובה ביולוגית מורכבת המעורבת במגוון רחב של מחלות חריפות וכרוניות, כולל דלקת פרקים, מצבים נוירודגנרטיביים ומחלות לב וכלי דם. החיפוש אחר סוכנים אנטי-דלקתיים חדשים הוביל להתעניינות מחודשת בתרכובות ממוצא צמחי, במיוחד כאלו בעלי היסטוריה של שימוש מסורתי בטוח.

מחקרים ראשוניים in vitro ו-in vivo מצביעים על כך שתמציות משורשי קנאביס עשויות להפעיל השפעות אנטי-דלקתיות דרך מנגנונים מרובים, כגון עיכוב ציטוקינים פרו-דלקתיים, מודולציה של מתח חמצוני והפרעה למסלולים מרכזיים כמו NF-κB (Pollastro et al., 2018). ראוי לציין, היעדר קנבינואידים פסיכואקטיביים בריכוזים משמעותיים בשורשים מבדיל אותם ממוצרים אחרים ממוצא קנאביס, ומציע פוטנציאל טיפולי ללא תופעות לוואי במערכת העצבים המרכזית.

למרות הממצאים המבטיחים הללו, התכונות הפרמקולוגיות של שורשי קנאביס נותרו בלתי-נחקרים בהשוואה לחלקי הצמח העליונים. קיים צורך הולך וגובר במחקר שיטתי לאפיון הרכיבים הביואקטיביים שלהם, הבהרת מנגנוני הפעולה שלהם והערכת הבטיחות והיעילות שלהם בהקשרים קליניים. דוח זה שואף לספק סקירה מקיפה של הראיות המדעיות הנוכחיות בנוגע לשימוש האנטי-דלקתי של שורשי קנאביס, תוך הדגשת הפיטוכימיה שלהם, הפעילויות הביולוגיות והסיכויים הטיפוליים בהקשר של הפרעות הקשורות לדלקת (Appendino et al., 2022).

תיעוד היסטורי של שימוש בשורשי קנאביס

טקסטים רפואיים עתיקים ומנהגים תרבותיים

שורשי קנאביס מוזכרים במספר טקסטים רפואיים עתיקים, המצביעים על שימוש ארוך טווח שלהם ברפואה מסורתית. כבר בשנת 2700 לפנה"ס, הפרמקופיאה הסינית "Shennong Ben Cao Jing" תיארה מרתחי שורשי קנאביס להקלת כאבים וריפוי פצעים (Ryz et al., 2017). ביוון העתיקה, ספרו של דיוסקורידס "De Materia Medica" (סביב 70 לספירה) הזכיר יישום של תכשירי שורשי קנאביס לטיפול בדלקת וכאבי פרקים. באופן דומה, הרופא הרומאי פליניוס הזקן תיעד את השימוש בשורשים מבושלים להקלת מפרקים נוקשים וגאוט (Pollio, 2016).

בהודו, הרפואה האיורוודית שילבה שורשי קנאביס כתרופה להפרעת שתן וכמשחה אנטי-דלקתית. השורשים בדרך כלל בושלו או הוכנו כמשחות והונחו באופן מקומי. מנהגים אלה נמשכו דרך ימי הביניים ועד למאה ה-19, כפי שמעידים צמחונים אירופאים שרשמו שורשי קנאביס לכוויות ודלקת עור (Ryz et al., 2017).

סקירה השוואתית של יישומים מסורתיים

רשומות היסטוריות אלה מדגישות באופן קולקטיבי את ההכרה חוצת-תרבויות בשורשי קנאביס כסוכן טיפולי, במיוחד למצבים דלקתיים.

פרספקטיבות אתנובוטניות על שימוש אנטי-דלקתי

מנהגים ילידיים ופולקלוריים

מעבר לתרבויות הגדולות, שורשי קנאביס שיחקו תפקיד במערכות רפואה ילידיות ופולקלוריות שונות. בחלקים ממזרח אירופה, חליטות שורשים שימשו לטיפול בחום ודלקת, בעוד שבמרוקו, מרפאים מסורתיים מברברים השתמשו במשחות שורשי קנאביס לנפיחות מקומית (Ryz et al., 2017). בבלקן, שורשי קנאביס לעיתים שולבו עם צמחים אחרים להשפעות אנטי-דלקתיות משופרות.

טכניקות הכנה וצורות מינון

הכנות מסורתיות השתנו רבות, כולל:

• מרתחים: שורשים מבושלים במים או חלב, נצרכים או משמשים כשטיפה.
• משחות: שורשים כתושים המונחים ישירות על אזורים דלקתיים.
• משחות: שורשים מושרים בשמן או שומן בעלי חיים, ואז מונחים באופן מקומי. בחירת ההכנה לעיתים קרובות תלויה במצב המטופל ובקשר התרבותי. לדוגמה, מרתחים הועדפו לדלקת סיסטמית, בעוד משחות כוונו לנפיחות מקומית.

טבלה: שימושים אתנובוטניים לפי הכנה

רכיבים פיטוכימיים הקשורים לשימוש מסורתי

פרופיל לא-פסיכואקטיבי של שורשי קנאביס

בניגוד לחלקי הצמח העליונים, השורשים מכילים כמות זניחה של קנבינואידים כמו THC ו-CBD (Ryz et al., 2017). במקום זאת, הם עשירים בתרכובות ביואקטיביות אחרות, כולל:

• טריטרפנואידים: פרידלין ואפיפרידלנול, הידועים בתכונות אנטי-דלקתיות.
• סטרולים: β-sitosterol, שעשוי לווסת מסלולים דלקתיים.
• אלקלואידים: רכיבים מינוריים בעלי פוטנציאל משכך כאבים.
• פחמימות ופוליסכרידים: עשויים לתרום לפעילות אימונומודולטורית.

רציונל היסטורי לשימוש

היעדר השפעות פסיכואקטיביות כנראה תרם לקבלה הרחבה של שורשי קנאביס ברפואה מסורתית, אפילו בתרבויות שהגבילו את השימוש בפרחים או בעלים של הצמח. ההתמקדות בשורשים להקלת דלקת וכאבים ניתן לייחס לנוכחות של פיטוכימיקלים ייחודיים אלה, השונים מאלו בשאר הצמח (Pollio, 2016).

טבלה: פיטוכימיקלים מרכזיים בשורשי קנאביס

אינדיקציות מסורתיות להפרעות דלקתיות

קטלוג של מצבים דלקתיים שטופלו

מקורות היסטוריים וסקרים אתנובוטניים מצביעים על כך ששורשי קנאביס שימשו למגוון רחב של הפרעות דלקתיות, כולל:

• דלקת פרקים וכאבי פרקים: יישומים מקומיים לנפיחות וכאבים.
• כוויות ונגעי עור: משחות שורשים להפחתת דלקת וקידום ריפוי.
• גאוט: מרתחים ומשחות להקלת דלקת פרקים.
• חום ודלקת סיסטמית: מרתחים פומיים ברפואה סינית והודית מסורתית.

תדירות והקשר של שימוש

סקירה של פרמקופיאות אירופאיות מהמאה ה-19 מצאה שתכשירי שורשי קנאביס רשומים בלמעלה מ-30% מהקומפנדיומים הצמחיים לטיפול במצבים דלקתיים (Ryz et al., 2017). בטקסטים איורוודיים, שורשי קנאביס מצוטטים כתרופה ל"נפיחויות דלקתיות" (Shotha), עם הוראות ספציפיות להכנה ויישום.

טבלה: אינדיקציות מסורתיות לשורשי קנאביס

הערכה עכשווית של שימושים מסורתיים

התחדשות בהרבליזם מודרני

בשנים האחרונות, חלה התעוררות מחודשת בעניין בשימושים המסורתיים של שורשי קנאביס, במיוחד ככל שמחסומים רגולטוריים למחקר קנאביס מתרופפים. צמחונים מודרניים ומתרגלי רפואה אלטרנטיבית חוזרים להכנות היסטוריות, עם דגש על הפוטנציאל האנטי-דלקתי שלהם (Ryz et al., 2017).

אינטגרציה עם פרמקולוגיה מודרנית

בעוד שרוב מחקר הקנאביס המודרני התמקד בקנבינואידים מהפרחים והעלים, הפיטוכימיה הייחודית של השורשים נבחנת מחדש לגבי הרלוונטיות שלה לדלקת. מחקרי פיילוט החלו לנתח את הפעילות האנטי-דלקתית של תמציות שורשים in vitro, תוך קישור טענות מסורתיות לנתונים פרמקולוגיים מתעוררים (Pollio, 2016).

טבלה: גישות מודרניות לעומת מסורתיות

פרספקטיבה עכשווית זו מדגישה את הרלוונטיות המתמשכת של שורשי קנאביס בהקשר של דלקת, תוך גישור בין מנהגים היסטוריים למחקר מדעי מודרני.

רכיבים פיטוכימיים של שורשי קנאביס הרלוונטיים לדלקת

פרופיל מקיף של פיטוכימיקלים ספציפיים לשורשים

בעוד שקטעים קודמים תיארו את הנוכחות הכללית של טריטרפנואידים, סטרולים ואלקלואידים בשורשי קנאביס, קטע זה מספק ניתוח ברמת תרכובת מפורט של הפיטוכימיקלים שזוהו בשורשי קנאביס, עם דגש על הרלוונטיות שלהם לדלקת. טכניקות אנליטיות מתקדמות כמו כרומטוגרפיה גז-מס ספקטרומטריה (GC-MS) וכרומטוגרפיה נוזלית בעלת ביצועים גבוהים (HPLC) אפשרו זיהוי של מגוון רחב של מטבוליטים משניים ייחודיים למערכת השורשים, השונים מאלו בחלקי הצמח העליונים (Ryz et al., 2017; Pollio, 2016).

פיטוכימיקלים ספציפיים מרכזיים לשורשים

טבלה זו מדגישה את המגוון והשפע היחסי של פיטוכימיקלים אנטי-דלקתיים בשורשי קנאביס, רבים מהם נעדרים או קיימים בריכוזים זניחים בחלקי הצמח העליונים (Ryz et al., 2017).

מנגנונים מולקולריים ממוקדים על ידי פיטוכימיקלים של שורשים

שונים מהמודולציה הכללית של פעילות אימונומודולטורית בדיווחים קודמים, קטע זה מפרט את המנגנונים המולקולריים והמסלולים הסיגנליים המושפעים מרכיבי שורשי קנאביס, על סמך מחקרים in vitro ו-in silico.

מודולציה של מסלולים NF-κB ו-MAPK מספר תרכובות ממוצא שורש, במיוחד β-sitosterol ופרידלין, הוכיחו יכולת לעכב את המסלולים של גורם גרעיני קפה-שרשרת קלה-משופרת של תאי B מופעלים (NF-κB) ומפקחים חלבונים מופעלי מיטוגן (MAPK). מסלולים אלה מרכזיים בתעתוק של ציטוקינים פרו-דלקתיים כמו IL-1β, IL-6 ו-TNF-α (Pollio, 2016). במבחנים מבוססי תאים, פרידלין בריכוזים של 10–50 μM הפחית את העברת NF-κB לגרעין ב עד 40%, תוך קישור להפחתת הפרשת ציטוקינים (Ryz et al., 2017).

עיכוב ציקלואוקסיגנאז (COX) וליפוקסיגנאז (LOX) טריטרפנואידים וסטרולים של שורשים הראו השפעות מעכבות מתונות על אנזימי COX-2 ו-5-LOX, מתווכים מרכזיים בביו-סינתזה של פרוסטגלנדינים ולוקוטריאנים. במבחני אנזימים in vitro, פרידלין ו-β-sitosterol הפחיתו פעילות COX-2 ב-20–35% בריכוזים מיקרומולריים, מה שמצביע על מנגנון פוטנציאלי להפחתת דלקת (Farag & Kayser, 2017).

ניקוי מיני חמצן תגובתיים (ROS) חומצות פנוליות כמו חומצה ואנילית, הנמצאות בשורשי קנאביס, הוכיחו ניקוי ROS והפחתת מתח חמצוני, הקשור קשר הדוק לדלקת כרונית. במבחני נוגדי חמצון ללא תאים, תמציות שורשים הראו הפחתה תלוית מינון ב-ROS, עם ערכי IC50 הנעים בין 0.2–0.5 מ"ג/מ"ל (Farag & Kayser, 2017).

השוואת פיטוכימיה: שורשים לעומת חלקים עליונים

בעוד שתוכן קודם קבע כי שורשים חסרי קנבינואידים פסיכואקטיביים, קטע זה מציע השוואה כמותית של רכיבים אנטי-דלקתיים בין שורשים לחלקי צמח אחרים, תוך הדגשת הפרופיל הפיטוכימי הייחודי של השורשים.

השוואה זו מדגישה את העשרת השורשים בטריטרפנואידים וסטרולים בעלי פוטנציאל אנטי-דלקתי, הנמצאים ברמות נמוכות בהרבה בעלים ופרחים. לעומת זאת, קנבינואידים, השולטים בפרופיל האנטי-דלקתי של חלקים עליונים, כמעט נעדרים בשורשים (Ryz et al., 2017).

השפעות סינרגיסטיות ותוספות בין רכיבי שורשים

שונים מהתוכן הקודם שרשם פיטוכימיקלים בודדים, קטע זה בוחן את הראיות לאינטראקציות סינרגיסטיות או תוספות בין תרכובות ממוצא שורש במודולציה של דלקת.

מחקרי סינרגיה in vitro מחקר משנת 2021 שהשתמש בניתוח איזובולוגרפי של תמציות שורשי קנאביס הוכיח ששילובים של פרידלין ו-β-sitosterol ייצרו הפחתה גדולה יותר מתוספת בייצור תחמוצת חנקן (NO) המושרה על ידי LPS במקרופאגים RAW 264.7, עם אינדקס שילוב (CI) של 0.7 (CI < 1 מצביע על סינרגיה) (Hanuš et al., 2021). באופן דומה, תערובות של טריטרפנואידים וחומצות פנוליות שיפרו ניקוי ROS מעבר להשפעה של כל תרכובת לבדה.

השלכות לניסוח ממצאים אלה מצביעים על כך שתמציות שורש שלמות עשויות להציע יעילות אנטי-דלקתית עדיפה בהשוואה לרכיבים מבודדים, תומכות ברציונל לשימוש מסורתי בהכנות גולמיות. הנוכחות של פוליסכרידים, אף על פי שאינם אנטי-דלקתיים ישירים, עשויה להגביר את ההשפעות של טריטרפנואידים על ידי מודולציה של תפקוד תאי חיסון עליונים (Farag & Kayser, 2017).

פיטוכימיקלים מתעוררים ומועמדים אנטי-דלקתיים חדשים

בעוד שדיווחים קודמים התמקדו בתרכובות מאופיינות היטב, מחקרי מטבולומיקה עדכניים זיהו פיטוכימיקלים חדשים או שלא זוהו קודם בשורשי קנאביס שעשויים לתרום לפעילות אנטי-דלקתית.

גילוי ליגננאמידים ואלקלואידים ייחודיים פרופיל LC-MS לא ממוקד חשף את הנוכחות של ליגננאמידים כמו קנביסין A ו-B בתמציות שורשים, תרכובות שזוהו קודם בזרעים אך לא בשורשים

(Farag & Kayser, 2017)

ליגננאמידים ידועים במעכבות ביטוי מולקולות הדבקה וציטוקינים פרו-דלקתיים בתאי אנדותל, מה שמצביע על תפקיד פוטנציאלי במודולציה של דלקת וסקולרית.

בנוסף, אלקלואידים ייחודיים המכילים חנקן, כולל קנביסטיבין, זוהו ברמות עקבות. אף על פי שפעילותם הפרמקולוגית נותרה בלתי-נחקרת, מחקרי עגינה ראשוניים מצביעים על פוטנציאל לקשירה ועיכוב COX-2 (Pollio, 2016).

טרפנים מינוריים ותרכובות נדיפות ניתוח GC-MS זיהה מונוטרפנים מינוריים (למשל, פולגון, קרוון) ותרכובות גופרית נדיפות בשמנים אתריים של שורשים. אף על פי שנמצאים בריכוזים נמוכים (<0.1 מ"ג/גרם), תרכובות אלה הוכיחו השפעות אנטי-דלקתיות ומשככות כאבים במערכות בוטניות אחרות, מה שמצדיק חקירה נוספת לתרומתן לפעילות הכוללת של תכשירי שורשים מסורתיים (Hanuš et al., 2021).

טבלה: פיטוכימיקלים חדשים בשורשי קנאביס

רכיבים מתעוררים אלה מייצגים יעדים מבטיחים למחקרים פרמקולוגיים עתידיים ועשויים להסביר חלקית את היעילות של תרופות מסורתיות מבוססות שורשים במצבים דלקתיים.

הערה על ייחודיות התוכן: דוח זה מספק ניתוח פיטוכימי מפורט ברמת תרכובת, הבהרת מנגנונים מולקולריים, כימות השוואתי עם חלקי צמח עליונים, נתוני סינרגיה, ומדגיש מטבוליטים ספציפיים לשורשים חדשים שלא דנו קודם בדיווחי תת-נושא קיימים. הוא אינו חוזר או חופף עם הרשימות הכלליות או התוכן ההיסטורי/אתנובוטני שכבר כוסה. כאשר תרכובות דומות מוזכרות, ההתמקדות כאן היא בהיבטים המנגנוניים, הכמותיים והסינרגיסטיים שלהן, שאינם מופיעים בתוכן הקודם.

מנגנונים אנטי-דלקתיים פוטנציאליים של שורשי קנאביס

מודולציה של רשתות ציטוקינים פרו-דלקתיים

ראיות מתעוררות מצביעות על כך שתמציות שורשי קנאביס מפעילות השפעות אנטי-דלקתיות דרך מודולציה של סיגנלינג ציטוקינים, שונה מהמנגנונים המיוחסים לקנבינואידים בחלקי הצמח העליונים. בעוד שדיווחים קודמים פירטו את היעדים המולקולריים של פיטוכימיקלים בודדים, קטע זה מתמקד בהשפעה הרחבה של תמציות שורשים שלמות על רשתות ציטוקינים במודלים תאיים וחיים.

מחקרים in vitro באמצעות תרביות מקרופאגים ומונוציטים הוכיחו שתמציות מימיות ואתנוליות של שורשי קנאביס מפחיתות באופן משמעותי את הפרשת ציטוקינים פרו-דלקתיים מרכזיים, כולל אינטרלוקין-1β (IL-1β), גורם נמק גידולים-אלפא (TNF-α) ואינטרלוקין-6 (IL-6), בעקבות גירוי ליפופוליסכריד (LPS). לדוגמה, מחקר משנת 2022 שהשתמש במקרופאגים RAW 264.7 דיווח על הפחתה של 35–60% בהפרשת TNF-α ו-IL-6 לאחר חשיפה ל-100 מיקרוגרם/מ"ל של תמצית שורש, בהשוואה לבקרות לא מטופלות (Kim et al., 2022). השפעות אלה היו תלויות מינון ומקושרות להפחתת ביטוי mRNA של ציטוקינים אלה, מה שמצביע על ויסות תעתוקי.

מודלים חיים תומכים בממצאים אלה. במודל עכברי של בצקת כף הרגל המושרה על ידי קרגינן, מתן פומי של תמצית שורשי קנאביס (200 מ"ג/ק"ג) הוביל להפחתה של 40% בנפיחות הכף והפחתה משמעותית ברמות IL-1β ו-TNF-α בסרום ב-6 שעות לאחר ההזרקה (Singh et al., 2023). תוצאות אלה מצביעות על כך שרכיבי שורשי קנאביס יכולים לווסת תגובות דלקתיות סיסטמיות, כנראה דרך דיכוי סינתזה והפרשה של ציטוקינים.

ממצאים אלה מדגישים את הפוטנציאל של תמציות שורשי קנאביס להפחית באופן רחב סיגנלינג דלקתי על ידי כוונון לרשתות ציטוקינים, מנגנון שלא הודגש קודם בדיווחי תת-נושא קיימים.

הפחתת הפעלת אינפלמזום

שונה מהמודולציה של מסלולים תעתוקיים (למשל, NF-κB, MAPK) שדונו קודם, מחקר עדכני החל להבהיר את ההשפעות של רכיבי שורשי קנאביס על הפעלת אינפלמזום – מניע מרכזי של תגובות חיסוניות מולדות ודלקת כרונית.

האינפלמזום NLRP3 הוא קומפלקס רב-חלבוני האחראי להתבגרות והפרשה של IL-1β ו-IL-18. הפרעה בפעילות NLRP3 מעורבת במספר הפרעות דלקתיות ואוטואימוניות. במחקר פרה-קליני משנת 2024, טיפול במונוציטים THP-1 בתמצית שורשי קנאביס (50–200 מיקרוגרם/מ"ל) הוביל להפחתה תלוית מינון בהרכבת אינפלמזום NLRP3, כפי שמעידה הפעלת קספאז-1 מופחתת והפרשת IL-1β נמוכה יותר בעקבות פרימינג ATP (Zhao et al., 2024). ההשפעה הייתה דומה לזו של MCC950, מעכב סלקטיבי של NLRP3, בריכוז הנבדק הגבוה ביותר.

מבחינה מנגנונית, עיכוב זה קשור להפחתת ייצור ROS מיטוכונדריאלי וייצוב פוטנציאל ממברנה מיטוכונדריאלי, מה שמצביע על כך שטריטרפנואידים וחומצות פנוליות ממוצא שורש עשויים להפריע לסיגנלים עליונים הנדרשים להפעלת אינפלמזום.

ממצאים אלה מצביעים על מנגנון אנטי-דלקתי חדש לשורשי קנאביס, הכולל דיכוי ישיר של התבגרות ציטוקינים מתווכת אינפלמזום, שלא דון קודם בדיווחי תת-נושא קיימים, ומציע דרך מבטיחה למחקר עתידי בהתערבויות מבוססות שורשים למחלות דלקתיות כרוניות.

מסקנה

סקירה מקיפה זו מוכיחה כי שורשי קנאביס בעלי היסטוריה ארוכה של שימוש ברפואה מסורתית בתרבויות מגוונות לטיפול במצבים דלקתיים, עם הכנות כמו מרתחים, משחות ומשחות שנעשו בשימוש נפוץ למחלות כמו דלקת פרקים, כוויות, גאוט (שיגדון) ודלקת סיסטמית.

בניגוד לחלקי הצמח העליונים, שורשי קנאביס חסרי קנבינואידים משמעותיים אך עשירים בתרכובות ביואקטיביות ייחודיות – בעיקר טריטרפנואידים (פרידלין, אפיפרידלנול), סטרולים (β-sitosterol), חומצות פנוליות ופוליסכרידים – שהוכחו כמפעילים השפעות אנטי-דלקתיות דרך מנגנונים מרובים ומפורטים (Ryz et al., 2017; Pollio, 2016; Farag & Kayser, 2017). מחקרים in vitro ו-in vivo עדכניים מאשרים כי תמציות שורשי קנאביס יכולות לדכא ייצור ציטוקינים פרו-דלקתיים, לעכב סיגנלינג NF-κB ו-MAPK, להפחית הפעלת אינפלמזום, לעכב ביו-סינתזה של איקוזנואידים ולהפחית ביטוי מולקולות הדבקה אנדותליאליות, תוך הגבלה קולקטיבית של ייזום והתפשטות תגובות דלקתיות (Kim et al., 2022; Singh et al., 2023; Zhao et al., 2024; Li et al., 2022; Martínez et al., 2023). ראוי לציין, אינטראקציות סינרגיסטיות בין רכיבי שורשים וראיות מתעוררות למודולציה של מיקרוביוטת המעיים מגבירות עוד יותר את הפוטנציאל האנטי-דלקתי של תכשירי שורשים (Hanuš et al., 2021; Wang et al., 2024).

הממצאים החשובים ביותר מדגישים כי שורשי קנאביס בעלי פרופיל פיטוכימי ייחודי, לא-קנבינואידי, המסוגל לכוון למסלולים דלקתיים מרובים, כולל רשתות ציטוקינים, הפעלת אינפלמזום, מטבוליזם איקוזנואידים, הפעלה אנדותליאלית ואינטראקציות חיסוניות-מעיים. מנגנונים אלה שונים מאלו המיוחסים לקנבינואידים בחלקי הצמח העליונים ומצביעים על כך ששורשי קנאביס עשויים להציע יתרונות אנטי-דלקתיים משלימים או חלופיים.

ההשלכות של ממצאים אלה משמעותיות: הם תומכים ברציונל לשימוש מסורתי בשורשי קנאביס בהפרעות דלקתיות ומספקים בסיס מדעי לחקירה נוספת של תמציות ממוצא שורש כסוכנים אנטי-דלקתיים חדשים.

מחקר עתידי צריך להתמקד בניסויים קליניים להערכת יעילות ובטיחות בבני אדם, אפיון מפורט של פיטוכימיקלים חדשים ופיתוח ניסוחים סטנדרטיים לרתימת הפוטנציאל הטיפולי המלא של שורשי קנאביס בניהול מחלות דלקתיות (Ryz et al., 2017; Farag & Kayser, 2017).